לא, לא מדובר במקרים בהם הכל בסדר ורק נמאס לסחוב (ואפילו עוד לא הגעת לשבוע 40). הכוונה להריון שעבר את המועד והגיע למצב שבו הרופא כבר קובע תאריך לזירוז תרופתי, או ללידה שהחלה ומתעכבת. גם במקרים אלו קיים הגורם הנפשי, החלק שפוחד או לא מוכן ללידה או הורות בדיוק כמו במקרים של עובר במצג עכוז ושל לידות שמסתיימות בניתוח. גם כאן "מאווררים" ומנטרלים את הפחד, מדריכים להרפות וזה עושה את שלו.
* במקרה של הריון שעבר את המועד יש לבדוק שוב את תאריך הוסת האחרונה ואם ידוע יום הביוץ ולהעריך מחדש את גיל ההריון. יתכן שיש פספוס של שבוע או שבועיים).
מה הקשר בין תת-מודע לבין לידות ארוכות / סיבוכים והתערבויות / ניתוח קיסרי
מה הקשר בין פחדים לבין מצג עכוז/ הריון בסיכון גבוה / לידה שמיועדת לניתוח?
הכותרת מרמזת על כך כי בעצם ניתן לשקול את האפשרות לפיה לכל מצב פזיולוגי יש גם תרומה נפשית. שיטת קיי רואה תרומה זו כנכבדה ביותר ולכן עובדת מהכיוון הזה ובכך משפיעה על הגוף, על הלידה, על המציאות.
אישה שמגיעה ללידה עם פחד (גלוי או סמוי) עלולה למצוא את עצמה מעכבת את הלידה שלה בכך שהשרירים והסוגרים נסגרים ואינם מאפשרים זרימה של התהליך. מצב זה מביא הרבה פעמים ללידה ארוכה, עם סיבוכים והתערבויות לא נעימות.
החלק שלא רוצה ללדת
כמובן שאת רוצה את התינוק שלך ורוצה ללדת (ברוב המקרים), אולם האדם הוא "בעל חיים" מורכב, ויחד עם הרצון החיובי והמודע לקבל את שאנו רוצים, קיים גם חלק שמתנגד. לעיתים קרובות זהו פחד – מודע או בלתי מודע – אפילו מדברים בלתי הגיוניים. טיפשיים ככל שיהיו פחדים אלה - יש בכוחו של החלק הזה לנהל אותנו. "ניהול" זה משמעותו: תינוק במצג עכוז, לידה שנתקעת ולא מתקדמת, לידה שמסתיימת בניתוח שלא מבחירה, הריון בסיכון ועוד. כל אלה מצבים שבהם יש חלק של חוסר מוכנות ללדת. הסיבות לכך נמצאות ברמה של התת-מודע. סביר להניח שבשיחה רגילה אישה לא תהיה מודעת לכך כלל, ולכן יש לעבוד איתה בהדרכה שבה קודם מלמדים אותה את היכולת להרפות את המודע, ואז מבררים עם התת-מודע את הסיבה לחוסר המוכנות ללדת. דרך דיאלוג החושף את כל הקולות והצדדים המרכיבים את האישיות, ממשיכים לחיבור המביא ל"פתרון שבין הכוחות הפועלים". או בשפה פשוטה מרגיעים את הפחד לאחר התיחחסות אליו. עבודה זו היא לפי "תרפיית החלקים" (parts therapy), והיא מתבססת על תרפיית הגשטאלט.
